Chad Gadya - חד גדיא

Happy holiday

סדר פסח הוא אירוע טעון ודחוס לעייפה בשלל תכנים שבכל יום רגיל היה אפשר לחפור ולהרהר בכל אחד ואחד מהם למשך זמן רב: העניין עם העבדות והחירות, יציאת מצרים, כל מיני רבנים בני זומא שמתפלפלים, שירים עם מילים חצי סתומות שכולם רק יודעים להתחיל ולא ממש לסיים. בזמן שנושאים כבדים ומעוררי מחשבה אלה נשלפים מהבוידעם הקרוי הגדה, מתרחשת המציאות

משפחה שלמה יושבת מסביב לשולחן ועושה לעצמה חשבון נפש וספירת מלאי. מה נשתנה יחסית לשנה שעברה: מי התחתן, מי התגרש, מי התפגר, מי ברח לחו"ל, מי נראה נורא, מי נראית נפלא וכל זה קורה בזמן שכולם מתענים ברעב כבד מול שולחן הערוך במתאבנים העגומים ביצה קשה ומצה

 השלב שתמיד נגע לליבי במהלך הסדר היה החלק שבו מגיעים לשיר חד גדיא. אחרי שהכרס מלאה והמוח צף בכוהל הטקסטים בהגדה כבר אינם אויב. אפילו שיר כחד גדיא שמסתיים בידיעה המשמחת שכל המסובין לשולחן יקבלו ביקור נימוסין ממלאך המוות בשלב כלשהו בחייהם לא נשמע כזה גרוע

המפית המאויירת הזו  המתארת את המשתתפים בשיר חד גדיא כנראה פיארה את שולחנות סדר הפסח בעבר במעין ממנטו מורי מנייר המזכיר לנו שאולי אמור להיות אביב בחוץ, אבל בסופו של יום המוות הוא הבוס

מאחלת לכולם חג אופטימי וחי לגמרי

The Jewish Passover Seder is one of the most exhausting events in the family calendar.
The old stories in the Haggadah mixed with the tensed family reunion around a table of people just waiting to stop reading and start eating already. This combination can be very delicate!
After finishing the eating and drinking part it's a completely different story.
Everybody is pretty drunk petting their belly and ready to sing the last song for the seder: Chad Gadya.

This napkin describes the circle of life and death (well.. mostly death) as portrayed in the song. A little memento mori on a piece of paper that was used at the Israeli Seder dinner.
Wiping the Matzo crust from your mouth with an illustration of the angel of death sounds very macabre but also very optimistic is a way.

Have an optimistic and lively holiday!

Fast food nation - פאסט פוד ניישן

  Wimpy napkin from the early 70's - 70וימפי - מפית מתחילת שנות ה  

מפיות ופאסט פוד הן שילוב בלתי נפרד לכל הדיעות. ככל שסף השמנוניות ומפלס הרוטב עולים, כך נזקק האדם לעזרת המפית על מנת לשמור על כבוד עצמי מינימלי והופעה סבירה לאחר המאבק במנה אותה אכל

אחת המנות הזוכות בציון גבוה במדד הג'יפה היא ההמבורגר. מאכל זה התחיל להמכר בארץ בפורמט הפאסט פוד המוכר לנו עד היום בסוף שנות ה- 60 לאחר מלחמת ששת הימים

המדינה עטורת הניצחון נשטפה בגל של מוצרי ומנהגי צריכה מהמערב והקונספט המהפכני של אכילה מחוץ לבית החל לתפוס כבילוי לגיטימי ולא רק כמותרות

Napkins and fast food are an inseparable combination. As the grease level goes up, the napkin gets more and more crucial in preserving a minimum amount of self dignity 

and a reasonable appearance. One of the greasiest and sloppiest fast foods that exist is the hamburger which started being sold in Israel at the late 60's in the fast food format as we know it today.

Wimpy napkin from the early 70's - 70וימפי - מפית מתחילת שנות ה

רשת וימפי הבריטית היתה ממבשרות התקופה החדשה ופתחה סניפים רבים ברחבי הארץ שמכרו המבורגרים בינוניים ומטה על פי עדויות הסועדים שעדיין איתנו. כמובן שלא היו מקורות להשוואה ועל כן לווימפי היתה עדנה שנמשכה עד סגירת הרשת בשנת 1971. כנראה שהעובדים לא ממש הקשיבו לסרט ההדרכה הזה כשהם התחילו לעבוד שם

The British burgers chain Wimpy was one of the first burger places to take over the market and opened more than 70 places at its peek! It crushed pretty fast in 1971 and disappeared  from Israel..

Probably because they didn't watch this film..

 Burger Ranch napkin, late 80's -  בורגראנץ' מסוף שנות ה80

בשנת 1972 ברחוב בן יהודה בתל אביב נולד הסניף הראשון של בורגר ראנץ' - ההמבורגר העברי הראשון. 6 שנים מאוחר יותר החלו להפתח סניפים של הרשת ברחבי הארץ והיא הפכה ללהיט היסטרי במונחים מקומיים. כמעט כל מי שגדל בישראל באייטיז חשב ששוקופאי הוא קינוח נפלא וראוי ושרוטב ברביקיו הוא הרוטב הטעים ביותר בעולם (אלף האיים במקום השני). 

הלוגו עם השור הזועם והפונט דמוי קרשי העץ עבר מספר מתיחות פנים במהלך השנים. תקופה ארוכה הגוונים השולטים היו כתום, שחור ולבן כפי שאפשר לראות גם בפרסומת הזו.

In 1972 the popular Israeli brand Burger Ranch was born in Tel-Aviv. It was a major hit, especially during the 80's and managed to be a leader until Mcdonalds invaded Israel in 1993 and changed the rules of the small market.

 Burger Ranch napkin, 70's -  בורגראנץ' משנות ה70

הרשת עדיין נמצאת עימנו גם לאחר גילגולים כלכליים רבים ונלחמת על מקומה בשוק מול מקדונלדס שפלשה לארץ בשנת 1993 

Mcdonald's early 90's - מקדונלדס בשנות ה90 המוקדמות

בורגראנץ' לא היתה הרשת העברית היחידה שפעלה בארץ. בשנת 1978 נפתח ברחוב פרישמן בתל אביב הסניף הראשון של רשת מק דויד שהגיעה בשיאה בסוף האייטיז לכמעט 30 סניפים. 

Burger Ranch wasn't the only local brand that ruled during the 80's. Mac David, born in 1978, was also a very popular choice and had around 30 branches at its peek.

Mac David napkin from the 80's - מק דויד משנות ה80

ההמבורגרים שלהם היו יחסית מוצלחים, כרטיסי הגירוד שחולקו היו תמריץ נאה והשאלה הנצחית מה יותר טעים - סלט תירס או סלט קולסלו, העסיקה ילדים רבים.

הדמותג החביב שמופיע בלוגו, שנראה כמו האחיין מאלף האריות של הדוד סם, עוצב על ידי הבובנאי, התפאורן והגרפיקאי אריק סמית' שידוע בין השאר כמעצב הבובות בתכנית הילדים האהובה משנות ה-70 הצריף של תמרי.

The burgers were pretty good and they had the infamous scratching card that could win you a free coleslaw or corn salad with extra mayo.. yummy!

The lovely uncle Sam-ish character they had in the logo was designed by the puppeteer and designer Erik Smith, who was famous for designing the puppets and the set of "Tamari's shack" - a popular kid's program on the TV in the 70's.

Mac David logo

מק דויד לא שרדה את תהפוכות השוק ונצטמצמה לסניף בודד בחיפה  ששומר על השלהבת ועל הלוגו המקורי. בבלוג הנהדר סמליל נתבשרנו ב2011 שהרשת הולכת לקום לתחיה במיתוג מחודש אבל מאז לא קרה דבר. אתם מוזמנים לבקר בחיפה ולדווח אם הסניף הבודד עדיין לוהט כמו פעם

Mac David didn't survive Mcdonalds and today there's only one last Mac David in Haifa. There were rumors in 2011 that the brand is going to make a big comeback, but nothing really happen.. If you wish to have a taste of the 80's you know where to go now..

Miracles and wonders - נסים ונפלאות

חנוכה. חג של אור, נסים, נצחונות ושלל אסוציאציות מוכרות לכל ילד שגדל בסביבה יהודית בישראל
מה שבאמת מעסיק את הבלוג הוא כמובן תפקידן הקט של המפיות בחגיגות, והנה לפנינו מפית ספיישל של חברת מטע לכבוד החנוכה
כפי שראינו כבר בדוגמאות נוספות, גם כאן מוצרי חברת מטע עוברים האנשה והפעם משתתפים בטקס הדלקת החנוכיה. המיונז, המרגרינה, החלבינה, החרדל האמיתי וכמובן בל נשכח את הפלא הקולינרי הממרח הצמחוני
אני מאוד שמחה שמכל המפיות שספגו את השמן הרב שניגר מכל הסופגניות והלביבות אחת הצליחה לשרוד ולהכנס לאוסף. זהו בהחלט נס חנוכה פרטי

Hanukka. A holiday of light, miracles, victory and so many other associations every Israeli kid growing in a Jewish environment can tell you from its sleep.
What this blog really cares about is the napkins role in this story, naturally.
So here we have a beautiful special napkin made by the great Mata food company we love so much!
As we already witnessed in other posts, Mata's food products are animated into little figurines. The mayo, margarine, mustard, Halavina (margarine with butter flavour) and of course the let's not forget the notorious veggie spread. All of them gather around to light the Menorah in the holiday ceremony.

I'm so glad that of all the napkins that had to absorb all the oil from the Latkes and Sufganiyot, one managed to survive and enter the collection. This is my little private holiday miracle.

Cuppa coffee - קפה שחור

אוסף המפיות מלא בסמני תקופה מובהקים. חלקו משעשע בהקשרים פוליטיים או טכנולוגים שעבר עליהם הכלח וחלקו מזכיר לי עד כמה הנורמות החברתיות היו כל כך שונות בעבר

הפוסט הזה נולד לתוך עולם שלא היה מקבל בימינו את המפיות הבאות מבלי להרים גבה במקרה הטוב או להרים קבוצת שטנה בפייסבוק, אך בימים עברו זה היה מקובל לגמרי להשתמש בדמות  אדם שחור בלוגו של בתי קפה. הקפה - שמוצאו באתיופיה - הגיע לאירופה דרך האימפריה העותומנית הכובשת שהגיעה עד לאפריקה במאה ה-17. הטורקים הסתלקו באיזשהו שלב אבל השאירו מאחריהם תרבות משגשגת של בתי קפה וכנראה גם זכרונות שהביאו למבול של לוגואים המשלבים בנון-שלנטיות שחורי עור, לעתים באופן מעורר אי נוחות ללוגם הקפה של ימינו הפוליטיקלי קורקטיים

בארצנו הקטנטונת לא נשארו מאחור ואימצו את הטרנד בחום. ברחוב אלנבי בתל אביב שכן קפה-קונדיטוריה בעל השם הבלתי אפשרי "שלושה כושים" שלקח את העניין הזה צעד אחד קדימה. לצערי הרב אין לי מפית משם וגם לא מקפולסקי של אותם ימים שהתהדרה בשחורי עור כמקדמי מכירות. אתם יכולים לקרוא על המקומות האלה בלינק הזה ואם יש לכם מפיות משם אתם מוזמנים לדבר איתי

The napkin collection has so many distinct periodical signs. Some are funny when it comes to old technology or political views that are long gone, and some remind us how different were the social norms not that long ago.

This post is born to a world that wouldn't have accepted the following napkins without raising a brow, or even worse, opening a hate group in Facebook, but 40 years ago it was quite normal using the image of a black person as a logo for a coffee company or a coffee house..
The coffee - originated in Ethiopia - found its way to Europe through the ruling Ottoman empire in the 17th century. At some point the Turks were gone, but left behind them a prosperous coffee culture and probably memories from Ethiopia and oriental vibes.
Many coffee houses used different variations of a black person's image in a nonchalant way that is oh-so-not PC now days.

Israel followed the trend and you could find a coffee place named "Shlosha Kushim"  (Three negros) in Allenby street in Tel-Aviv. Also the famous Kapulsky used this illustration at its adds.

 מהאוסף שלפתי את המפית המקסימה הזו שמגיעה מקפה תקה ששכן בשנות השישים ברחוב בן יהודה 8 בתל אביב. את הלוגו של הקפה מעטר נער חמוד שחום עור כשהוא סוחב שק. הוא לבוש במכנסי שרוואל אוריינטליים וז'קט קטן ובנוסף חובש כובע קסקט שאפיין פועלים בשנות ה40-50. השק נראה כבד (פולי קפה מן הסתם?) אבל הוא מחייך וטוב לבב

In my collection I have this lovely napkin coming from Teka coffee that used to be at Ben-Yehuda st. no. 8 in Tel-Aviv. The logo is combining a sweet smiling young boy that looks like a worker with his casquette hat.

לוגו ודמותג חתיכיים בשני צבעים

  בית קפה מקומי נוסף הוא קפה לארו ששכן במדרחוב נווה שאנן. גם פה מופיעה בליווי ללוגו העברי דמות שחורה. הפעם היא איננה לבושה כפועל, אלא חבושה תרבוש עם נוצה ולובשת חולצה עם מפתח גדול באווירה מזרח תיכונית/אפריקאית. גם כאן החיוך מזמין והחיים טובים
הלוגו השני בסטייל מטרופוליני של שנות ה-40-50 נראה תוצרת חוץ ולא ממש קשור לאדון בתרבוש שלצידו. יש סיכוי לא רע שהגיע ממקור אחר לחלוטין לבית הדפוס. אם יש לכם אינפורמציה על המקום אתם מוזמנים לשתף כמובן

Another local coffee is Laro coffee house that used to be in Newe Shaanan st. in Tel-Aviv.
The character here is wearing a full oriental outfit including a big feather in the turban!

קפה לארו - מי הזמין קפוצ'ינו סויה?

הלוג השני היפהפה באווירת מטרופוליס

באוסף מצאתי עוד מספר מפיות תוצרת חוץ שנאספו ממקומות שונים בעולם

אחת המעניינות היא של החברה האוסטרית הוותיקה יוליוס מיינל שעשתה עליה לארץ ממש בתחילת 2013

באופן משעשע ומקרי לחלוטין מצאתי ממש השבוע ברחוב שלי כוס נייר עם הלוגו המחודש. אפשר לראות כיצד ויתרו על צבע העור הכהה ויצרו צללית בעלת צבע אחיד לבן, כנראה כדי לשמור על מסורת הלוגו הישן אבל במקביל לא לפגוע במחזור המכירות בשנות האלפיים

I also found in the collection some foreign napkins collected from various places on the globe. One of the interesting ones is coming from the Austrian company Julius Meinl Kaffe that had just recently arrived to Israel.

Oddly enough, I just found in my own street a thrown away paper cup with the renewed logo. You can see how they decided to give up on the dark skin color and create a white tint shadow. That way they could keep the traditional logo and not harm their sales..

 קפה יוליוס מיינל

הלוגו הישן משנות ה60

הלוגו 2013

המפית המסוגננת הזו מגיעה מקפה מורניטה שלא הצלחתי להתחקות אחריו (אם יש לכם מושג, צרו קשר) על המפית מופיעה לשם שינוי בחורה בסטייל יותר קאריבי מאשר מזרח תיכוני. עגילים גדולים, מטפחת ראש מנוקדת ועגילי  חישוק מצליחים להיראות יופי בהדפסה של שני
צבעים בלבד

This Caribbean-vibe figure comes from Morenita Kaffee I just couldn't track down. If you have any info please contact me!

קפה מורניטה - סטייל קאריבי

ועד שאמצא עוד דוגמאות לפוסט הזה, הנה מפית אחרונה שגם מגיעה מחו"ל מקפה פלוקה. הפעם הדמות הנשית חמורת הסבר מעוטרת בסגנון שבטי אפריקאי. שיערה מגולח והיא עונדת עגילים ונזר לראשה. אין שום חיוך או שירותי סחיבת שקים, רק מבע עייף של מישהי שלא תשתה מקיאטו או תאכל פרוסת קוגל הופף בזמן הקרוב

A last specimen from the collection comes from Floca restaurant and patisserie. The female tribal character here is not as smily as the other ones. Her tired look suggests she will not have any cup of macchiato or a slice of Kugelhopf cake any time soon..

קפה פלוקה - לא מלקקים פה דבש

קפה פלוקה - הלוגו

Four sons - כנגד ארבעה בנים

From top to left: One who doesn't know to choose, one who is wicked, one who is simple
and one who is wise to choose Mata margarine 

ושוב פסח כאן איתנו. בכל מקום הפרסומות דוחקות בנו לרכוש מתנות לחג לאהובינו וגם לפעמים לאנשים שאנחנו לא ממש מכירים, תוך שהן משתמשות בחמרים מן המקורות

בין אם זה משה רבינו ששובר את לוחות הברית באמצע סופר מרקט, או סוכן ביטוח במצרים העתיקה, סיפור יציאת מצרים וההגדה הם מקור רעיוני וויזואלי מצויין לקישור זריז בין חג הפסח למוצרי צריכה

מפית מופלאה זו של מטע משתמשת בסיפור ארבעת הבנים מתוך ההגדה כדי לפרסם את מוצר הדגל שלה - המרגרינה. אותו בלוק של שומן צמחי אותו הזכרנו רבות בבלוג זוכה להבחר על ידי הבן החכם הלבוש כרב עבדקן האוחז במקל הליכה. הרשע לעומת זאת הגיע אלינו ככל הנראה מחג פורים או מסיפורי עלי באבא. הוא אוחז בחרב, שפם עבות וחזות מזרחית גנרית מהעבר. בשלב זה הצופה נע בכיסא באי נוחות, אבל כאמור מדובר בסיקסטיז

הבן התם וזה שאינו יודע לבחור הם בפשטות שני חילונים. התם די חסר אפיון, אבל זה שאינו יודע לבחור חובש כובע טמבל ולבוש בגדי קיבוצניק

אין ספק שבמפית פרסומית זו האמן העומד מאחורי יצירה זו עשה שימוש בסטראוטיפים לא מתוחכמים במיוחד ואפילו פוגעניים בעידן הפוליטיקלי קורקט שאנו מנסים לתחזק. מה שמדהים הוא שכל זה קרה בעצם בשביל למכור מרגרינה. מוצר לא מתוחכם בדיוק כמו המסר שהוא מעביר

 

Passover is here again, and everywhere you can see those commercials urging us to buy presents for our loved ones (and sometimes for people we don't really know) to celebrate the holiday..

Many of this season's commercials find a bucket full of visual references and ideas at the Haggadah and the Passover stories. It could be Moses breaking the 2 tablets of law in the supermarket, or an insurance agent dressed as if we were in ancient Egypt.
Everything goes.

This wonderful napkin by Mata also uses a story from the Haggadah - The four sons - to promote its prime product: the margarine. This block of fat which we mentioned quite a lot in the blog, is the choice of the wise son - an old Rabbi with a beard and a walking cane.
The wicked son on the other hand, is some sort of an Arabic caricature coming straight from Ali-Baba tales. This makes the viewer move uncomfortably in his chair, but as we already know, we're talking about the sixties..
The other 2 guys are simply non religious types. The simple son is not too characterized, but the son who cannot choose (in the origins it's the son who cannot ask) is dressed as
a Kibbutznik with the shorts and a Tembel hat.

Now doubt this commercial napkin is far from being in the politicly correct standarts of our current world. What's really astonishing is all those bold stereotypes are used to sell a simple product such as margarine.. As simple as the message in this napkin.

Purim goes wild - עדלאידע

והפעם מטע, מקור לא נדלה למפיות נפלאות, מפגיזה עם מפית מיוחדת לפורים 

על המפית באווירת הקרנבל מאויירים טיפוסים שונים מחופשים למוצרי החברה במצבים מוזרים למדי
החבוב המחופש למרגרינה חלבינה מעולף מאלכוהול כשהוא אוחז בקבוק משקה חריף
בחור אחר המחופש לשפורפרת חרדל אוחז משום מה בראש כרות בדמות עצמו ועוד שני טיפוסים במגבעת מיונז אמיתי וממרח צמחוני

על היצירה המודפסת ב3 צבעים חתום המאייר עודד

כמו ברוב המפיות של מטע, החיבור בין המוצרים לבין החג שלכבודו הודפס המפית תלוש קמעה ומאולץ למדי אך תמיד צבעוני ושמח

Once again, a lovely napkin by Mata! This one is a special for the Purim holiday.
This carnaval like illustration shows a group of weird looking guys wearing Mata products as a costume for Purim..
The guy at the top, holding a bottle and dressed as a block of margarine, is completely wasted already..

Another guys, holding a head in his hands, is dressed as a tube of mustard . So weird!
The other two guys have a mayonaise and vegetable paste hats..

All the credit for this festive scene goes to Oded, as his name is signed at the bottom left.
As always, Mata's napkins show a forced connection between the "theme" of the napkin and the products they are supposed to advertise, yet colorful and super happy!

Master chef - מאסטר שף

Parties, weddings, Bar Mizvahs - Catering - A.M Shapira Ltd

אחד המוטיבים החוזרים האהובים עליי באוסף הוא דמות השף

השף מופיע על מפיות של מסעדות, מזללות, מגדניות וכל מקום שמוכר משהו שאפשר לנעוץ בו את השיניים
הוא תמיד חובש את סימן ההיכר שלו - המצנפת, ולפעמים אפשר לתפוס אותו גם בחלוק ומטפחת קשורה לצוואר כשהוא אוחז במגש עמוס כל טוב או עוגת קוגלהופף אם מדובר בקונדיטוריה

הוא לעתים מופיע כדמותג של ממש (חלק מהלוגו עצמו) ולעתים כאיור נפרד בפני עצמו

הוא לרוב בעל הבעה מזמינה, חביבה וידידותית של חבר שבא לפנק אתכם באקסטרא חריף אבל לפעמים הוא יכול להיות חמוץ וקפוץ בעל ארשת חשיבות עצמית שאמורה להרחיק את האספסוף

 השף מופיע כחותמת האיכות של המקום. מבט חטוף בשף יבהיר לנו איפה אם אנחנו במקום עממי או יוקרתי. אם נוציא פה כמה גרושים או כמה לירות

Pizeria Harel

כמובן שמקומות עממיים רבים (כשחלקם מחורבנים למדי) ניסו לשדרג את תדמיתם והשתמשו בדימוי השף כערובה לרמה גבוהה, מה שהפך את השף לסימן די בטוח שאתה הולך לקבל בצלחת בדיוק את מה שאתה חושב

Bon Appetit

Hauga - Haifa 14 Herzel St.

One of my favorite motives in the collection is the character of the Chef.
You can find the chef on napkins coming from restaurants, diners,  bakeries and basically everywhere that sells something to bite.
The chef always wears his identifying mark - the cap.
Sometimes you can find him also wearing a little tied kerchief to his neck and a robe while holding a tray full of goods or Kugelhupf cake in case he's a confectioner.

Patisserie Sweet bar - Maccabi Jaffa - Thank you and goodbye

He usually looks like a welcoming and friendly dude that will take care of your hunger, but sometimes he can look like a snotty type that might not serve every person. a glance at the chef will let you know if you're entering an exclusive or a low priced place.
The chef is there as the seal of quality for a place. He's there to make you feel you're in good hands of a "real" chef!

Restaurant, Cafe, Patisserie - Israel - Kosher

Of course many popular low priced places (some are pretty crappy too) adopted the chef as a quick and easy way to upgrade their image. A move which led to fact that when you see a chef character on a food place logo, you're gonna get what you deserve..

Front

Back

Sukkot guests - אושפיזין

Happy holiday from Mata's mustard boy

ושוב איתנו  מטעמי מטע  במפית נפלאה לחג  הסוכות. לפי הנוכחות המאסיבית שלהם באוסף, נראה כי הם השקיעו במפיות יותר מכל חברה אחרת. מצד שני הם לא קיימים יותר אז כנראה הפרסום על מפית לא ממש עובד
במקרה זה עיצוב המפית מעט פחות שגרתי מהרגיל. כבר התרגלתי  לקומפוזיציות עם איור או לוגו במרכז ואילו הפעם נראה שניסו משהו מעט אחר ואסימטרי. התוצאה יצאה מעט מקושקשת אך חיננית בתמימותה ומתחברת יופי לתוכנה המוזר
ידידנו מר חרדל מפוסט  ראש השנה מופיע גם הפעם כשהוא אוחז בדגל לכבוד שמחת תורה ובידו הפנויה מצביע על הלוגו של מטע. בשולי המפית מאוירות שתי סוכות
באחת חגיגת אלכוהול צוהלת של שני עבדקנים ובשניה תלמיד קופיפי למראה ומורה חמור סבר עם ספר לימוד. מיותר לציין שלא נראית אף אישה באופק. את כל הנוי הזה מעטרים ארבעת המינים בהדפסה מושקעת במיוחד של ארבעה צבעים. כל שנותר הוא לקוות שמר חרדל ידע לבחור להתארח בסוכה הנכונה

Once again, a lovely napkin from Mata.
This time the occasion is the Jewish holiday of Sukkot.
The 4 colors design of this napkin is a little different from the usual and maybe even a little weird.. I'm pretty much used to the central compositions of an illustration or a logo in the middle, but this is not the case. We can see our friend from the last post, Mr. mustard holding a Torah flag for the holiday and pointing at the logo, while in the other part we can see 2 Sukkot with happy lodgers.
In the first a couple of happy dudes sipping wine and in the second a monkey looking pupil with his teacher.
No woman in sight of course.. All I can hope for our friend Mr. mustard is that he'll pick the right Sukka to pass the holida.

Family of health - משפחה של בריאות

In the green book: A year of health
Family from left: Mata margarine, Halavina margarine, real mayonaise, mustard, vegetarian spread
Bottom: Wishing: Mata family

מפית הורסת בריאות לכבוד ראש השנה מסדרת המפיות המופלאה של חברת מטע

משעשע לראות איך הצליחו לדחוס למפית  אחת כל כך הרבה נורמות שפשטו את הרגל במרוצת העשורים האחרונים: המשפחה הישראלית הקלאסית עם אבא פקיד, אמא גנדרנית, שלושה ילדים כשלאחד כובע טמבל וכמובן הכלב והחתול ההכרחיים

כל אחד מהם מייצג את חלקו במשפחה הבריאה שמורכבת ממוצרים שהבריאות היא ממנה והלאה: מרגרינה, מיונז (אמיתי!) והזוועה הקולינרית ממרח צמחי. אולי החרדל היחידי שיוצא נקי כאן אבל יש סיכוי שבניגוד למיונז הוא איננו אמיתי
כל שנותר הוא לאחל לקוראי הבלוג ארוחת חג של בריאות שלא יהיה בה ולו אחד מהפרודוקטים האלה בחיק משפחתם הבריאה. חג שמח

Another brilliant napkin by the late Mata food company. It's quite amazing to see how 

the creators managed to squeeze into this napkin so many ideals that are long gone.
Starting with the super straight Israeli family: dad works in the office, mom is being pretty, the 3 kids with one of them wearing the Israeli classic Tembel hat, and let's not forget the obligatory cat and dog. 

Each of the family members represents his part in the family of health by being dressed like one of Mata's products. Of course, healthy is the last thing that can be said about those products: Margarine, (real!) mayonaise and the horrible of all - the vegetarian spread.. Maybe the mustard is the only one to come out clean though there's a chance that unlike the mayo, it's not real!
All I can say is that I wish all the blog readers a happy new Jewish year and may your holiday dinner never have any of those products involved. Hag Sameach!

Hello spaceboy - הלו ספייסבוי

מקווה שהחמצן יספיק עד מאדים
Hope that the oxygen is enough till Mars

 בזמן שהייתי בחופשת קיץ הספיקו להגיע  שוב למאדים וניל ארמסטרונג הלך לעולמו. תרומתי הצנועה לחדשות מהחלל החיצון היא המפית הנהדרת הזו שנדפסה בשלושה צבעים בשנות השישים  - ימי המירוץ לחלל
האסטרונאוט  הזה לא נראה ידידותי במיוחד, אבל השמש והירח נראים די שמחים משום מה
אולי בגלל שהם יודעים שאין לו יותר מידי סיכוי

While I was enjoying my summer vacation, humanity had managed to arrive to Mars again and Neil Armstrong had passed away.. My small contribution to these spacy events is this lovely 3 color napkin from the space-race Sixties. This Astronaut  doesn't seem to be too friendly but the sun and moon welcome him with a big smile. Maybe because it's obvious he doesn't have much chance..

Two is better than one - טובים השניים

והפעם שתי מפיות מתוקות ממש מטעם מועצת החלב
מהימים שחלב נחשב ל"מקור הבריאות" ושתי כוסות חלב היו טובות מכוס חלב
בעצם גם היום מנסים לדחוף לנו חלב בכל הזדמנות והנימוקים לא ממש השתנו, אבל אין ספק
שהכל הרבה פחות חמוד

This time I got 2 super sweet napkins printed by the Israeli dairy council.

Back then, milk was considered as a "source of health" and two glasses of milk where better than one.Actually, now days it seems like they didn't really change their strategy, but it's much less cute.

Better than a glass of milk - Two glasses of milk

Milk - Source of health

Pilots steakhouse - הטובים לפיתה

והפעם מפית נהדרת מסטקיית הטייסים  - נקודת ציון שכל נתנייתי ותיק זוכר ולאו דווקא בזכות הסטייקים הבינוניים שהוגשו בה, אלא בעיקר בשל המטוסים המפורכסים שעיטרו את חצר הסטקייה סטייל מסעדת דרכים אמריקאית (אחד מהם היה בכלל מטוס מחופש למסוק באופן חובבני). יש סיכוי שהמקום יזכר גם בזכות הדיל המדהים - טייסים ואנשי צוות חיל האוויר מקבלים סטייק על חשבון יחזקאל ג'ורג' הלא הוא בעל הבית

 ברוח הימים שאחרי מלחמת ששת הימים בה אנשי צבא היו סוג של אלילי פופ מקומיים, היה אך הגיוני לפנק את הבנים בנתח בשר חרוך בפיתה ולנגב את הטחינה במפית עם הדפס של 3 מטוסי קרב

סטקיית הטייסים - תחילת שנות ה80
IVC באדיבות פורום
Stekiyat Hatayasim - Early 80's
Photo: IVC forum

For this post I got a wonderful napkin from Stekiyat Hatayasim (pilots steakhouse) -
a famous landmark every Nataniya born and raised would remember, though probably not for the mediocre steaks that they used to serve in pita bread (a very popular fast food that started spreading around Israel in the 60's). 

The reason is more likely to be the combat airplanes decoration at the steakhouse's front yard (one of the planes was disguised as a helicopter..), and also the mega deal they used to have - pilots and air force soldiers in uniform get a free steak! 

In the period of post 67 war, when military persons were almost like pop idols, it made sense for the owner - Mr. Yechezkiel George - to treat the boys with a well done piece of meat in pita bread and serve a napkin with a 3 combat airplanes print to wipe the tahini sauce off their face.

Animal band - תזמורת החיות

לא בטוחה שכלב הים מכיר את הנעימה
Not sure if the seal knows the tune

מפית סופר חמודה וגרובית מהסיקסטיז המודפסת בשלושה צבעים המציגה תזמורת אקלקטית למדי. בא לי לעזוב הכל וללמוד לנגן בבנג'ו!

A super cute and groovy 3 colors napkin from the 60's of a pretty much eclectic animal band.
Makes me wanna leave everything and learn to play a banjo!

Combat duck

Ducks in action

This 4 colors print is for Mamtak - cocoa spread manufactured by Mata food industries.
I have no idea how this spread tasted, but those ducks all over the napkin are not a good sign.
I don't know which one is a better choice, the crying duck (ugly duckling probably) or the soldier duck with the beret hat on the left. The one at the bottom seems like a nice dude, yet, no chocolate spread crave here.

Mata - Mamtak cocoa spread

Mata delicacies for your taste